רשויות מקומיות ומיסוי מוניציפאלי

א ר נ ו נ ה

עמ"נ (ת"א) 169/05 ועת"ם 1320/02 תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נ. המועצה האזורית גדרות

בתיק זה ייצגנו את המועצה האיזורית גדרות.


העתירה:

ערעור מינהלי על דרישת תשלום ארנונה ע"ס כולל של 5,295,690 ₪ בגין השימוש ב"קרקע תפוסה" המצויה בתחום שטחה המוניציפלי של המועצה, בשולי רצועת הדלק מצידי  צינור הנפט.
בעקבות דרישת התשלום הוגשה ע"י תש"ן השגה על חיובי הארנונה, ולאחר מכן ערר בפני ועדת הערר לעינייני ארנונה. ועדת הערר קבעה כי חיוב תש"ן בארנונה כללית היה כדין, והערר נדחה.

ההליך:

על החלטת ועדת הערר הגישה תש"ן ערעור מינהלי ועתירה מינהלית בבית המשפט לעניינים מינהלים בת"א.

נפסק:

בפסק דין שניתן בערעור המינהלי ובעתירה המינהלית (כב' השופטת דותן שרה), נדחה הערעור המינהלי. העתירה המינהלית התקבלה בהתייחס לשנת 2002 ונדחתה בהתייחס לשנים קודמות בהיותה רטרואקטיבית.
בקשת רשות ערעור מינהלי שהגישה תש"ן לביהמ"ש העליון, נדחתה.
לפסק דין זה מספר איזכורים רבים בפסקי דין שניתנו ע"י בתי המשפט.


עת"מ 29355/11 (ת"א), חברת חשמל לישראל בע"מ נ' עיריית קריית אונו
בתיק זה ייצגנו את עיריית קריית אונו.

העתירה:

עתירה מינהלית בה עתרה חברת החשמל להורות על צירוף שרי הפנים והאוצר כמשיבים, בשל אישור שרים שנחתם באיחור של מספר ימים בנימוק כי חברת החשמל אינה תוקפת את מעשה השרים אלא חולקת על הנפקות המשפטית שייחסו השרים למועד חתימתם על האישור החריג.

ההליך:

לבקשה זו הוגשה התנגדות העירייה מחמת חוסר סמכותו של ביהמ"ש לדון בהחלטות שרי הפנים והאוצר מאחר והנושא העיקרי השנוי במחלוקת הינו החלטת השרים בנוגע לאישור חריג שאינו תקף משנחתם באיחור ע"י שר האוצר. לטענת העירייה, גם הנפקות המשפטית של מועד חתימתו של שר האוצר הינה בגדר החלטות שר הפנים או שר האוצר או שניהם יחד, ואינן בסמכות ביהמ"ש.

נפסק:

ביהמ"ש קבע כי גם הנפקות המשפטית של מועד חתימת השרים על האישור החריג, הינה חלק מהחלטת השרים, ולא ניתן להפריד בין האישור החריג לבין החתימה עליו, והנפקות המשפטית של מועד החתימה. הבקשה נדחתה.


עת"מ 2230/03, עמ"נ 11641/04 ברוך סלע נ. מועצה אזורית גדרות

בתיק זה ייצגנו את המועצה האזורית גדרות.

העתירה:

עתירה מינהלית בה ביקשו העותרים, אב ובתו, לקבוע כי חיובם בתשלום ארנונה כללית בגין מחסן ומרתף הינו בלתי חוקי, נוגד את הוראות ההקפאה ולפיכך יש לבטלו, מאחר ונעשה לאחר הוספת התייחסות מפורשת למחסן ולמרתף בצו הארנונה. 
המועצה טענה כי חיובם של העותרים בתשלום ארנונה כללית בגין המחסן והמרתף המצוי בביתם נעשה כדין, ואינו נוגד את הוראות ההקפאה.

 

נפסק:

בית המשפט לעניינים מינהליים קבע כי הוספת המחסן והמרתף לצו הארנונה הינה חוקית, מאחר שלא קבעה חיוב עבור סוג נכסים נוסף אלא הבהירה כי החיוב הינו בגין "בניין".
העתירה נדחתה ע"י בית המשפט לעניינים מינהליים, והעותרים חוייבו בתשלום הוצאות ושכ"ט.


 

עע"מ 11641/04 ברוך סלע נ' מועצה אזורית גדרות



ההליך:


ערעור על פסק הדין בעת"מ 2230/04.

נפסק:

הערעור נדחה.
בפסק דין זה נקבעה ע"י כב' השופטת עדנה ארבל הלכה עקרונית, לפיה ארנונה שנקבעה לראשונה אינה כפופה ל"הוראות ההקפאה" ואין צורך לקבל בגינה אישור השרים, ובלבד שהינה עומדת בדרישות המינימום והמקסימום שנקבעו בתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 2000), התש"ס-2000.
פסק דין זה זכה ליותר מ-150 איזכורים בפסיקות בתי המשפט.
על פסק דינו של בית המשפט העליון הגישו העותרים בקשה לדיון נוסף, הבקשה נדחתה מאחר שלא נמצאו נימוקים לדיון נוסף.

 

עמ"נ (ת"א) 215/05 תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נ. מנהל הארנונה במועצה המקומית גבעת שמואל

דרישת תשלום ארנונה מחברת תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ בגין קרקע בשולי צנרת דלק.

בתיק זה ייצגנו את עיריית גבעת שמואל. 


העתירה:

תקיפת דרישת תשלום ארנונה כללית נגד תש"ן בגין שימוש ב"קרקע תפוסה" ברצועת הדלק מצידי הקו האנכי שמעבר לקוטר צינור הנפט. 
תש"ן הגישה השגה למנהל הארנונה של המועצה ולאחר דחייתה הוגש ערר לוועדת הערר לעיניני ארנונה, הערר נדחה.

ההליך:

על החלטת ועדת הערר הגישה תש"ן ערעור מינהלי.
 

נפסק:

בפסק דין שניתן ע"י כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל, נדחה הערעור המינהלי ונקבע כי על תש"ן לשאת בתשלומי הארנונה כפי שצויינו בדרישת התשלום. טענת הערייה כי מדובר ב"קרקע תפוסה" נתקבלה.
תוך כדי ההליך המשפטי שונתה החקיקה בנוגע לקווי תשתית, כך שרצועת הקרקע בשולי קווי התשתית הופטרה מארנונה.


 

ת.א 64186-10-13 עיריית חדרה נ' פרץ 

בתיק זה ייצגנו את עיריית חדרה

התביעה:

 

לאחר מתן פסק דין שניתן בהעדר הגנה כנגד הנתבע ע"ס של 255,250 ש"ח, הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק הדין ובה טען בין היתר כי כתב התביעה הוגש נגדו בשעה שניהל מו"מ עם העירייה. 

נפסק:

לא ניתן לראות בדיאלוג זה או אחר שמקיים אזרח מול הרשות המקומית תחליף לדרישת החוק להשגה על חיובי ארנונה בדרך המותווית בחוק. לו אחרת היה, היה הנתבע יוצא ידי חובת ההתגוננות במועד ובכלל באמצעות דיאלוג מתמיד ולפחות מונולוג מתמיד אל מול הרשות המקומית. 



 

ה י ט ל י   פ י ת ו ח

עע"מ 4612/06 עיריית לוד נ. רכבת ישראל בע"מ

דרישת תשלום היטלי פיתוח של עיריית לוד בגין קרקעות הצמודות למסילת הברזל
בתיק זה ייצגנו את רכבת ישראל בע"מ.


העתירה:

תקיפת דרישה לתשלום היטלי פיתוח בסכום של עשרות מיליוני ₪ בגין קרקעות הצמודות למסילות הברזל בתחנת הרכבת.

ההליך:

רכבת ישראל הגישה ערר ביוב לוועדת הערר לענייני ביוב שבבית משפט השלום וכן עתירה מינהלית בתיק עת"מ 1926/05, בה נטען כי דרישות התשלום בגין היטלי הפיתוח הוצאו שלא כדין בגין שטח קרקע המצוי לאורך מסילות הברזל שהינו בגדר "רחוב" כהגדרת המונח בסעיף 269 לפקודת העיריות, ולפיכך לא ניתן לחייב בגינם בתשלום היטלי פיתוח.

נפסק:

בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופט ישעיה), פטר את הרכבת מתשלום היטלי פיתוח בגין קרקעות, שבהן עוברות או מונחות מסילות ברזל בתחום העיר לוד בהיותם בגדר "רחוב" כהגדרת המונח בפקודת העיריות.
עיריית לוד הגישה ערעור על פסק הדין לביהמ"ש העליון.
ביהמ"ש העליון (כב' השופטים פוגלמן, בייניש וארבל), פסק לראשונה כהלכה עקרונית ומחייבת כי מסילות הברזל והשטחים שבצידן הינם בגדר "רחוב", ולפיכך אינם בגדר "נכס" ורכבת ישראל אינה חבה בתשלום היטלי פיתוח בגינם.

לפסק הדין הנ"ל בתיק עע"מ 4612/06 איזכורים בפסיקת בית המשפט העליון ובתי המשפט המינהליים, וכן הינו בעל השלכות רוחב ניכרות ביחס לפטור לו זכאית הרכבת הן בתשלום ארנונה והן בתשלום היטלי פיתוח בתחנות הרכבת השונות הפרושות ברחבי הארץ.


עת"מ 2122/05 רכבת ישראל בע"מ נ. עיריית הרצליה
עע"מ 8286/07 רכבת ישראל בע"מ נ. עיריית הרצליה

דרישת תשלום היטלי פיתוח של עירית הרצליה בגין נכסים בתחום תחנת הרכבת
בתיק זה ייצגנו את רכבת ישראל בע"מ.

העתירה:

תקיפת דרישה לתשלום מיליוני שקלים עבור היטלי פיתוח בגין שטחי קרקע ומבנה תחנת הרכבת.

ההליך:

רכבת ישראל הגישה ערר לוועדת הערר לעיניני ביוב שבבית משפט השלום בת"א, בגין החיוב בהיטל ביוב. ועדת הערר קיבלה את כל טענות הרכבת וקבעה כי הרכבת פטורה מתשלום היטלי פיתוח בגין כל הנכסים בתחנת הרכבת, פרט לחניון. על החלטת ועדת הערר הגישה העירייה ערעור לביהמ"ש לעינינים מינהלים בת"א, אשר נדחה ברובו. שני הצדדים הגישו בקשות רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לביהמ"ש העליון.

במקביל, הגישה הרכבת לביהמ"ש לעינינים מינהליים עתירה בה נטען כי דרישות התשלום בגין היטלי הפיתוח הוצאו שלא כדין בגין שטח קרקע המצוי לאורך מסילת הברזל שהינו בגדר "רחוב", ובגין מתקנים שנבנו לצורך המסילה המהווים חלק בלתי נפרד ממנה, ולפיכך לא ניתן לחייבם בהיטלים.
ביהמ"ש לעיניינים מינהליים בת"א (כב' השופטת א. קובו), דחה את עתירת הרכבת. על פסק דין זה הוגש ע"י הרכבת ערעור לביהמ"ש העליון (עע"מ 8286/07).

נפסק:

במוקד פסק הדין של ביהמ"ש העליון עמדו שתי שאלות מרכזיות: האחת , האם "הרחוב" הפטור מהיטלי פיתוח זהה ל"רחוב" הפטור מחיובי ארנונה בהתאם לסעיף 269 לפק' העיריות, והשניה, מהו אותו רחוב הפטור מחיוב ומהם הרכיבים הכלולים בו.
ביהמ"ש העליון קבע, כי יש להחיל פרשנות זהה ל"רחוב", בין אם מדובר בהיטלי פיתוח או בארנונה. בהתייחס למהות ה"רחוב" הפטור מחיוב, קבע כי כביש הגישה לתחנה הינו בגדר "רחוב", כמו גם מסילת הברזל והשטחים הצמודים לה וכן הרציפים והסככות. 
ביחס לחניון נקבע כי יש לחייב את החניון, אך ככל שיוכח כי חניון בתחנת רכבת פתוח לציבור הרחב ולרכבת אין שליטה עליו, ניתן יהיה לראותו בגדר "רחוב".

לפסק הדין זה השלכות רוחב ניכרות ביחס לפטור לו זכאית כיום הרכבת, הן בארנונה והן בהיטלי פיתוח, בהתייחס לתחנות הרכבת השונות הפרוסות ברחבי הארץ.

 

 

בש"ם 860/13 רכבת ישראל נ. עיריית מודיעין מכבים - רעות:

בתיק זה ייצגנו את רכבת ישראל בע"מ

הערעור:

ערעור על החלטת רשמת בית המשפט העליון למחוק ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בנימוק שההחלטה עליה מערערים הינה "החלטה אחרת" ולא פסק דין.

נפסק:

בהחלטה שניתנה על ידי בית המשפט העליון (כב' השופט ג'ובראן) התקבלו טענותינו לפיהן ההחלטה בגינה הוגש ערעור הינה "פסק דין" שניתן לערער עליו בזכות ולא "החלטה אחרת" המצריכה קבלת רשות ערעור. נקבע כי סיווגה של החלטה נעשה לפי מבחן מהותי ולא צורני, ואין בעובדה שההחלטה נושאת כותרת זו או אחרת כדי ללמד על סיווגה האמיתי. על פי המבחן שנשתרש בפסיקה, ככל שמדובר בהחלטה המסיימת את ההליך בין הצדדים מדובר בפסק דין. במקרה דנן המדובר בפסק דין ולא בהחלטה אחרת ולפיכך הערעור התקבל תוך חיוב המשיבה בהוצאות. 

 

ת.א. 79081/04 א. בהר מושקוביץ אדריכלות ובינוי ערים נ' רשות הנמלים ורכבת ישראל

התביעה:

תביעה ע"ס כ- 500 אש"ח בגין עבודות נוספות שהתובעת (חברת אדריכלים) טענה שביצעה. טענת הרכבת: התובעת לא פעלה על פי החוזה עם הרכבת, לא ביקשה ולא קיבלה אישור לעבודות נוספות ומשכך, לא מגיעים לה התשלומים שדרשה. ככל שתפעל על פי דרישות החוזה ישולם לה המגיע על פי החוזה בניכוי 25% מהיקף החוזה, כקבוע בחוזה.

נפסק:

הרכבת תשלם לתובע סך 100 אש"ח בלבד. לא הוטלו על הרכבת הוצאות ושכ"ט עו"ד לאור התנהגות התובעת. נפסק, בניגוד לטענת התובעת, שההפחתה בגין עבודות נוספות הינה בשיעור 25% מהיקף החוזה, ולא מהיקף העבודות הנוספות. ביהמ"ש קבע: :"בשולי פסק הדין ברצוני לשוב ולציין את התנהלותה הבלתי תקינה של התובעת שלא פעלה בהתאם לתנאי ההסכם ולנהלים ועקב כך נדרש הליך הוכחות ארוך, מסובך ומתיש".


אמוץ מהנדסים נ' מועצה אזורית גדרות (בימ"ש + בוררות)

התביעה:

תביעה ע"ס יותר ממיליון ₪ בגין ביצוע עבודות פיתוח, מדרכות וכו', בשני כפרים. התביעה הוגשה לביהמ"ש והועברה לבוררות בפני מהנדס אזרחי. 

ההליך:

במסגרת ההליך נשמעו עדים משני הצדדים (מהנדסים, המתכנן המפקח וכו'), ביחס לטיב העבודות וביחס לחשבונות שהוגשו. כמו כן נערכו סיורים באתרי הביצוע. בסיום ההליך נפסק כי המועצה תשלם כמחצית הסכום שנתבע.

ת.א. 21511/06 שחם הנדסה נ. מועצה אזורית גדרות

התביעה:

תביעת מתכנן ע"ס כ- 480 אלף ₪ בגין ביצוע עבודות תכנון להרחבת כבישים. טענת המועצה היתה שהמתכנן לא פעל בהתאם לתנאי החוזה ולא ביצע את מלוא עבודות התכנון אותן התחייב לבצע אלא ביצע כ-30% מהעבודות, דהיינו, תכנון מוקדם בלבד, כאשר את התכנון הסופי והמפורט ביצע עבור המועצה קבלן אחר. כמו כן נטען שהמתכנן לא נתן למועצה הנחה של 20% משכרו על כל העבודה, כפי שסוכם בהסכם.

ההליך:

במסגרת ההליך הגיעו הצדדים להסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין, לפיו שולם לקבלן סך של 110 אלף ₪.

ת.א. 1406/01 שאול כהן נ. מועצה אזורית גדרות

התביעה:

תביעה ע"ס כ- 1.8 מלש"ח שהוגשה כנגד המועצה ע"י קבלן לעבודות עפר ושיפוצים, בגין מכרז לעבודות בניית מעון ושיפוץ מבנה. המועצה טענה כי הקבלן הפר את ההסכם בכך שפיגר למעלה מ- 60 יום בביצוע העבודות ובמסירת המבנה, וכי את חישוב ההתייקרות יש לערוך רק על העבודות שבוצעו בהתאם לחוזה המקורי, ולא על עבודות אחרות ו/או נוספות שבוצעו ע"י הקבלן.

ההליך:

התיק הועבר לדיון בבוררות בפני הבורר אורי מדפיס, אשר קיבל את טענות המועצה בנוגע לאיחור במסירת המבנה ואת הטענה ביחס לחישוב ההתייקרויות. בעקבות ההליך נחסך למועצה סך של כ- 900 אלף ₪.

ת.א. 3179/99 פרידמן – חכשורי נ. מועצה מקומית מזכרת בתיה

התביעה:

תביעה ע"ס כ- 20 מליון ₪ שהוגשה כנגד המועצה ע"י הקבלן פרידמן חכשורי.

ההליך:

התיק הועבר לבוררות בפני הבורר עו"ד מאיר נתן, והבוררות הסתיימה בהסכם פשרה לפיו שולם לקבלן סך של כ- 1.8 מליון ₪ . בהליך זה נחסך למועצה סך של כ- 18.2 מליון ₪.